בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים בוחרים לעשות שינוי בתזונה שלהם ולהוציא את מוצרי המזון מן החי מהצלחת. הבחירה בטבעונות יכולה לנבוע מכל מיני סיבות וטעמים – יש כאלה שעושים זאת מתוך חמלה לבעלי החיים, יש מי שמבינים ששינוי התזונה שלנו הכרחי לטובת הסביבה כחלק מהמאבק במשבר האקלים, ויש גם מי שעושים את הבחירה ממניעים בריאותיים. אבל מה אם אגיד לכם, שבנוסף לכל היתרונות האלה, מאז שעברתי לטבעונות, הצלחתי גם להגדיל את ההכנסות שלי? כך השינוי התזונתי שינה גם את הדרך בה אני רואה את העולם ואת התפיסה הכלכלית-עסקית שלי.
כמו רובנו גם אני גדלתי בעולם שבו עסקים נתפסים באופן מאוד מסוים, לאורך השנים בעבודות שונות ומול אנשים שונים הייתי שומע שוב ושוב את אותן אמרות: "עולם העסקים הוא ג'ונגל", "אתה חייב לשמור על עצמך", "אדם לאדם זאב" ו-"בעסקים כמו בטבע, או שאתה טורף או שאתה נטרף". הרעיון הזה, של משחק סכום אפס בו בכל עסקה יש מי שמרוויח ומי שמפסיד, הוא האופן בו כולנו חונכנו ולמדנו לעשות עסקים. אבל אם נחשוב רגע על מה שבאמת קורה בטבע – נגלה שהמציאות היא קצת אחרת.
נכון, יש בטבע טורפים שלא יהססו להסתער על הטרף שלהם, יש חיות שחייבות להיות ערניות לסכנה, להסתתר ולהשתמש בהסוואה כדי לא להיטרף ולהמשיך לשרוד, ויש טפילים שמנצלים אחרים. אבל באותו הטבע ממש יש גם כל כך הרבה בעלי חיים וצמחים שמתקיימים בהרמוניה ובסימביוזה, ושדווקא יחסי הגומלין ההדדיים ביניהם הם אלו שעוזרים להם לא רק לשרוד, אלא גם לשגשג. קחו לדוגמה את הדבורים שניזונות מצוף ועל הדרך מאביקות את הפרחים, את דג הנקאי שמנקה את השוניות בעודו ניזון מהטפילים בהן, או את הפטריות המסייעות לעצים לגדול – כשאני מסתכל על עסקים, אני מסתכל דווקא על הצד הזה של הטבע, וזה הרבה בזכות הטבעונות.
המעבר לטבעונות היה עבורי תהליך של תהייה, עיסוק בשאלות פילוסופיות והטלת ספק, גם בדברים שפעם האמנתי בהם בצורה עיוורת כמו "אנחנו צריכים לשתות חלב כדי שהעצמות שלי יהיו חזקות" או "אנחנו חייבים בשר כדי לשרוד". התחלתי לפקפק בהרבה מאוד דברים שעד אז היו עבורי אמת מוחלטת, וכחלק מזה התחלתי להסתכל מחדש גם על האופן שבו אני עושה עסקים ועל מה שחשבתי עד אז שהוא הדרך היחידה להתנהל בעולם העסקים.
התרגלנו לחשוב שאנחנו כל הזמן צריכים לחשוש ולחפש ביטחון בכלים חיצוניים, התרגלנו לחיות כשכל הזמן רודפות אותנו דאגות של "מה יקרה אם…" למדתי שבתור יזם ואיש עסקים, אני צריך לחשוב איך להגן על עצמי בכל שותפות, איך לוודא שלא "יעקצו" אותי, שהקולגה לא יגנוב לי לקוח וכו'. לימדו אותנו לא לבטוח באף אחד – אנחנו ממדרים מידע, חותמים על הסכמי סודיות ומסתובבים עם חשש תמידי שעוד רגע "ידפקו" אותנו או יעקצו אותנו, זה הפך להיות סוג של מנגנון הישרדות שהוא לא תמיד רציונלי. אבל זה לא חייב להיות ככה.
כשעצרתי ובחנתי מה באמת קורה בטבע, זה גרם לי לחשוב שאולי גם בעסקים, ממש כמו בטבע אפשר ליצור אקוסיסטם הרמוני שבו כולם מרוויחים וכולם נהנים ביחד. לתפיסתי, הכסף הוא אמצעי אשר מכמת ערך שנתתי או קיבלתי, אני לא רואה בו גורם הישרדותי ולא מסתכל על עסקים וכלכלה כעל זירת מלחמה. עולם העסקים לא חייב להיות עולם של סכום אפס ושל תחרות אינסופית בה אני מביס או מובס, זה לא עניין של "שרשרת מזון" וכדי להצליח לא חייבים להיות הכי גדולים, הכי חזקים – אלה שיכולים "לטרוף" את המתחרים. עם הזמן גיליתי שלאו דווקא צריך להיות הכי חזק, אלא שקריטי הרבה יותר שתהיה לי האפשרות להסתגל ולהתאים את עצמי גם לשינויים פתאומיים. ההבנה הזו עזרה לי כיזם להתגבר על מכשולים משמעותיים בדרך ולצאת מהם מחוזק.
הטבעונות גם גרמה לי להסתכל על העולם בעיניים אחרות, היא לימדה אותי כוח רצון, נחישות ומשמעת עצמית שמאפשרת לי להגיע למאה אחוז מהיכולת שלי; היא גרמה לי לפתח מודעות גם לנקודת המבט של האחר ולפרטים הקטנים ביותר; היא פקחה את עיני להזדמנויות חדשות ולתעשיות אחרות שלא הייתי מודע אליהם קודם – כולל לנושא האקלים שהוביל אותי להקים את המיזם הזה.
עולם העסקים מבוסס ברובו על אמון – עם מי אני עובד ועם מי לא, איך מחלקים רווחים, עם מי עושים שותפויות. צריך לדעת לשחרר, וזה מה שאני עושה במסע היזמי שלי – אני נותן אמון באנשים, האמון פותח יותר דלתות והזדמנויות שמניבות לי הרבה יותר הכנסה. השותפויות שלי לאורך השנים לימדו אותי שאנחנו שווים יותר ביחד מאשר בנפרד – נכון אני עלול להיפגע לפעמים, אבל בתמונה הגדולה אני מרוויח הרבה יותר. ואם לחזור לדימוי הטבע – אני מדמיין את המסע היזמי שלי כלהקה של חיות בסוואנה: אנו יכולים לחיות חיים נהדרים בסוואנה, לפעמים אני עלול להיפגע וזה לא יהיה נעים, אבל אני עדיין אצליח ליהנות מחיים הרבה יותר טובים בטווח הארוך, ברגע שאשתחרר ולא אחיה בתודעה של פחד והתגוננות כל הזמן.
בסופו של יום בטבע יש גם וגם, ואנחנו אלו שבוחרים איזה מודל לקחת מהטבע. אני בוחר לתת באנשים אמון מלא, אני לא מאמין שאנשים באים לרמות אותי, אני עשיתי את המעבר מתודעה של ג'ונגל לתודעה של סינרגיה, וגם אתם יכולים.
בעוד רוב האוכלוסייה רואה את הכלכלה כמאבק השרדותי, אני מציע מיינדסט שונה – להסתכל על האקוסיסטם העסקי, ולזהות את התפקידים השונים שכל אחד מאיתנו ממלא בו, הברירה בידינו – אנחנו יכולים להילחם אחד בשני, או שאנחנו יכולים לעבוד יחד וליצור סימביוזה, ממש כמו בטבע. אם תשאלו אותי, אנחנו נהיה הרבה יותר מורווחים אם נפתח לעולם, נראה את הטוב באנשים ונזהה את התפקיד שלנו כחלק ממארג שלם.
